הקבוצה הבינונית
הקבוצה הבינונית של דה-מארה (דה מארה 1990) היא התפתחות של הקבוצה הקטנה האנליטית של פוקס וממוקדת יותר בהקשר החברתי. גודלה נע בין 12 ל-30 משתתפים.
קבוצה בינונית גדולה מספיק על מנת לייצג את החברה וקטנה מספיק על מנת לאפשר למשתתפיה להביע את עצמם ולהגיע לאינדיבידואציה. הקבוצה הבינונית היא מרחב מעברי פוטנציאלי המאפשר לצאת מהעולם המשפחתי הנרציסטי לעמדה של האזרח החברתי.
דה-מארה רואה את הקבוצות הבינוניות כחברה מאנישה, המובחנת באופן ברור מהקבוצות הקטנות הממוקדות בחברות היחיד.
מטרת הקבוצה הבינונית היא להביא את המשתתפים לעמדה של דיאלוג.
הדיאלוג מאפשר הכרה עצמית והתפתחות הזהות (העצמי) של המשתתפים תוך כדי exchange ו – ego-self training in action ומתוך אווירת ה"קואינוניה" (שיתוף השתתפות, איחוד, חברה ) של האינטראקציה החברתית. ( דה-מארה ואחרים, 1990 )
הדיאלוג, השיקוף וה resonance בתוך הקבוצה מעודדים ביטוי חופשי אישי (פיזאני, 2000,) ועוקפים את מנגנוני ההגנה. אספקטים לא מודעים של העצמי מתגלים דרך האינטראקציה והדיאלוג עם האחרים המייצגים את החברה והתרבות.
קבוצה בינונית גדולה מספיק על מנת לייצג את החברה וקטנה מספיק על מנת לאפשר למשתתפיה להביע את עצמם ולהגיע לאינדיבידואציה. הקבוצה הבינונית היא מרחב מעברי פוטנציאלי המאפשר לצאת מהעולם המשפחתי הנרציסטי לעמדה של האזרח החברתי.
דה-מארה רואה את הקבוצות הבינוניות כחברה מאנישה, המובחנת באופן ברור מהקבוצות הקטנות הממוקדות בחברות היחיד.
מטרת הקבוצה הבינונית היא להביא את המשתתפים לעמדה של דיאלוג.
הדיאלוג מאפשר הכרה עצמית והתפתחות הזהות (העצמי) של המשתתפים תוך כדי exchange ו – ego-self training in action ומתוך אווירת ה"קואינוניה" (שיתוף השתתפות, איחוד, חברה ) של האינטראקציה החברתית. ( דה-מארה ואחרים, 1990 )
הדיאלוג, השיקוף וה resonance בתוך הקבוצה מעודדים ביטוי חופשי אישי (פיזאני, 2000,) ועוקפים את מנגנוני ההגנה. אספקטים לא מודעים של העצמי מתגלים דרך האינטראקציה והדיאלוג עם האחרים המייצגים את החברה והתרבות.